הוא אמר שהכין שיעורים, ואז הגיעה הודעה מהמורה. הוא אמר שהוא אצל עידו, ואמא של עידו לא ראתה אותו כל היום. ואת יודעת שזה לא נכון. ומה שכואב יותר מהשקר עצמו, זו התחושה שאת כבר לא יכולה להאמין לו.
שקר של ילד מרגיש להורים כמו בגידה. ובצדק, כי אמון הוא בסיס של קשר. אבל כדי לטפל בשקרים צריך להבין קודם למה הוא משקר. ויש פה משהו לא נעים לשמוע: לפעמים הדרך שבה אנחנו מגיבים לשקר היא מה שמלמד ילד לשקר טוב יותר.
למה ילדים ומתבגרים משקרים
כמעט כל הילדים משקרים לפעמים, ושקרים קטנים הם אפילו חלק מההתפתחות הרגילה. אבל המניע משתנה מילד לילד וממצב למצב. הנפוצים ביותר:
- פחד מהתגובה. מעונש, מצעקות, ובעיקר מהאכזבה בעיניים שלך.
- בושה. הוא לא רוצה שתראי אותו נכשל.
- רצון בעצמאות. מתבגרים רוצים לנהל חלק מהחיים שלהם לבד. כשהם מרגישים שאין להם מרחב לגיטימי, הם יוצרים אותו בעצמם, דרך הסתרה.
- להשיג משהו. לצאת, לקבל, להימנע ממשימה.
- להגן על מישהו. על חבר, ולפעמים אפילו עלייך, מדאגה.
שימי לב שברוב המניעים האלה, השקר לא אומר "אני ילד רע". הוא אומר "לא בטוח לי להגיד את האמת".
מה מחקר מצא על עונשים ושקרים
החוקרים ויקטוריה טלוואר מאוניברסיטת מקגיל וקאנג לי מאוניברסיטת טורונטו השוו ילדים בני 3 ו־4 משני בתי ספר באותה שכונה במערב אפריקה. באחד מהם המשמעת הייתה קשה ומענישה, כולל עונשים גופניים מול כולם. בשני השתמשו בפסק זמן ובנזיפות.
הילדים קיבלו משימה פשוטה: לא להציץ בצעצוע כשהמבוגר יוצא מהחדר. כשנשאלו אם הציצו, כמעט כל המציצים מבית הספר המעניש שיקרו, לעומת קצת יותר ממחצית בבית הספר השני. ולא רק שהם שיקרו יותר, הם גם ידעו לשמור על השקר טוב יותר כשהמשיכו לשאול אותם.
זה מחקר על ילדים קטנים, בסביבה קיצונית, ואין להשליך ממנו אחד לאחד על כל בית. אבל המסר שלו מתאים לכל גיל: כשהמחיר של האמת גבוה מדי, ילדים לא מפסיקים לשקר. הם לומדים לשקר טוב יותר.
השאלה שכדאי לשאול את עצמך
כשתופסים ילד בשקר, הדבר הטבעי הוא להתמקד בו: "איך הוא יכול?", "מה יצא ממנו?". אבל אם השקרים חוזרים שוב ושוב, כדאי לעצור ולשאול שאלה אחרת, בכנות:
שאלה לעצמך
מה קורה אצלנו בבית כשהוא כן אומר את האמת? האם הוא מקבל הרצאה? צעקות? "אמרתי לך"? אם האמת תמיד נגמרת רע, מבחינתו השקר הוא הבחירה החכמה.
ויש לזה גם מחיר מעשי. החוקרים קר וסטאטין מצאו שרוב מה שהורים יודעים על חיי המתבגרים שלהם מגיע ממה שהילד בוחר לספר בעצמו, ולא מבדיקות ומחקירות. ילד שלמד שלא משתלם לספר, פשוט מפסיק לספר.
יש הורים שמגיעים אלינו בטוחים שיש להם "ילד שקרן". כשאנחנו מתחילים לפרק את הסיטואציות יחד, הרבה פעמים מתגלה ילד שפוחד. זה לא אומר שהשקר בסדר. זה אומר שהדרך לעצור אותו עוברת קודם כל דרך מה שהוא פוגש כשהוא מספר את האמת.
איך להגיב כשתפסת אותו בשקר
לא לטמון מלכודות
אם את כבר יודעת שהוא לא היה אצל עידו, אל תשאלי "איפה היית?" רק כדי לתפוס אותו. זה מזמין עוד שקר. עדיף להגיד ישר: "אני יודעת שלא היית אצל עידו. בוא נדבר על זה."
להפוך את האמת למשתלמת
כשהוא מודה, גם אם קשה לך לשמוע, התגובה הראשונה צריכה להיות על זה שהוא סיפר. זה לא מבטל תוצאה למעשה עצמו, אבל זה מלמד אותו שלספר את האמת שווה משהו.
להפריד בין המעשה לשקר
יש את מה שהוא עשה, ויש את זה שהוא שיקר עליו. אלה שני דברים שונים. אם על המעשה עצמו יש תוצאה, היא צריכה להיות פרופורציונלית. תוצאה מוגזמת רק מגדילה את הסיבה לשקר בפעם הבאה.
להבין מה הוא ניסה להשיג
תשאלי, בסקרנות ולא בחקירה: "מה גרם לך להרגיש שאתה לא יכול להגיד לי?" התשובה תלמד אותך יותר מכל עונש.
לתת מרחב לגיטימי
מתבגר שאין לו שום תחום שבו הוא מחליט לבד, ייצור לעצמו תחום כזה, בסתר. כשנותנים לו יותר אחריות בדברים שאפשר, יש לו פחות סיבה לשקר על הדברים שלא.
לשים לב לשקרים הקטנים שלנו
"תגיד שאני לא בבית." "תגיד בקופה שאתה בן 11." ילדים רואים. קשה לדרוש אמת מוחלטת ממי שרואה אותנו מעגלים פינות כל יום.
המטרה האמיתית
המטרה היא לא לתפוס אותו בכל שקר. המטרה היא לבנות בית שבו לספר את האמת זה הדבר הבטוח לעשות. ובית כזה מתחיל מהתגובה שלך, בפעם הבאה שהוא יבחר לספר.
מתי לפנות לעזרה
אם השקרים מסתירים דברים מסוכנים, כמו חומרים, היעלמויות, כסף שנעלם או קשרים מדאיגים, או אם את מרגישה שאיבדת לגמרי את היכולת לדעת מה קורה איתו, לא כדאי להתמודד עם זה לבד. דברי איתנו, ונחשוב יחד מה הצעד הנכון.
שאלות נפוצות
האם זה נורמלי שמתבגר משקר להורים?
שקרים והסתרות מסוימים נפוצים מאוד בגיל ההתבגרות, בין השאר בגלל הרצון בעצמאות ובפרטיות. מה שחשוב לבדוק הוא על מה הוא משקר, באיזו תדירות, והאם השקרים מסתירים סכנה.
האם להעניש ילד ששיקר?
מחקר מצא שבסביבה מענישה מאוד ילדים שיקרו יותר וטוב יותר. עדיף להגיב קודם לזה שהוא סיפר את האמת, ולתת למעשה עצמו תוצאה פרופורציונלית וקשורה אליו, ולא עונש גדול על עצם השקר.
איך בונים מחדש אמון אחרי שקר?
בצעדים קטנים. נותנים הזדמנויות קטנות להוכיח אמינות, מכירים כשהוא עומד בהן, ומקפידים שהאמת תיפגש בתגובה שקולה. אמון נבנה בעיקר מהפעמים שבהן הוא סיפר והקשר נשאר שלם.
מקורות
- Talwar, V., & Lee, K. (2011). A punitive environment fosters children's dishonesty: A natural experiment. Child Development, 82(6), 1751–1758. הודעת אוניברסיטת מקגיל.
- Kerr, M., & Stattin, H. (2000). What parents know, how they know it, and several forms of adolescent adjustment. Developmental Psychology, 36(3), 366–380.
המאמר עזר לך?