היינו הנערים שההורים דאגו להם
המרכז להורים ונוער נבנה על דבר אחד: שנינו היינו נערים בסיכון. אנחנו מביאים לאמהות את שתי נקודות המבט, של הילד ושל ההורה, כי חיינו את שתיהן.
דקל גבריאל
מייסד המרכז, מאמן מנטלי
“אם מישהו היה אומר לי בגיל 15 שאעמוד היום מול הורים ואלמד אותם, הייתי צוחק לו בפרצוף.”
בגיל 13, חודש לפני הבר מצווה, איבדתי את אמא שלי אחרי חמש שנים שבהן נלחמה במחלה. במקום ללכת לבית הספר הלכתי איתה לטיפולים, וכשהיא הלכה לא ידעתי מה לעשות עם הכאב.
הכאב מצא לו דרך החוצה. חבורות מפוקפקות, עישון, אלכוהול, חומרים. העיפו אותי מבית הספר, והדבר שהכי כאב היה לראות את אבא שלי מאוכזב ממני. גם כשנכנסתי לפנימייה, כל סוף שבוע חזרתי לחבורה הישנה.
מה שהתחיל לשנות אותי לא היה עונש, ולא עוד שיחת מוסר. זה היה הרגע שבו אבא שלי למד איך להגיע אליי מאחורי כל החומות שבניתי. הוא הפסיק לנסות לשבור אותן, והתחיל לחפש את הילד שעומד מאחוריהן. שם התחיל השינוי שלי. ומאז אני יודע: הילד שלך לא צריך עוד מישהו שידפוק על הדלת. הוא צריך מישהו שיודע איך לפתוח אותה.
אביתר ענקי
מאמן מנטלי, מאסטר NLP
“הייתי הנער שכולם ויתרו עליו. היום אני יודע בדיוק מה הוא היה צריך לשמוע.”
כשהייתי נער, כולם ידעו מה לא בסדר איתי. המורים, המבוגרים מסביב, לפעמים גם אני. אף אחד לא שאל מה עובר עליי.
כל מבוגר שניסה לדבר איתי הגיע עם הטפה מוכנה, ואני כבר ידעתי לסגור את האוזניים לפני שהוא סיים את המשפט הראשון. מבחוץ זה נראה כמו חוצפה. מבפנים זה היה פחד שאף אחד לא יבין.
מה שהתחיל לשנות אותי לא היה עונש ולא עוד שיחת מוסר. זה היה הרגע שמישהו הקשיב באמת, ושאל את השאלה הנכונה בזמן הנכון.
מאז אני חוקר את הרגע הזה: איך מילה אחת פותחת נער, ואיך מילה אחרת סוגרת אותו לשנים. זה מה שהוביל אותי לעולמות ההשפעה, לאימון המנטלי ול־NLP.
היום אני מלמד אמהות להיות האדם הזה בשביל הילד שלהן.
מה למדנו מהצד של הנער
ההתנהגות היא סוף הסיפור
מה שאת רואה בבית הוא רק הרגע האחרון. לפני כן קרו הרבה דברים, וזה המקום שבו צריך להתחיל.
מאחורי כל התנהגות יש צורך
גם ההתנהגות הכי הרסנית מנסה למלא משהו. כשמזהים את הצורך, אפשר לתת לו מענה אחר.
אין הורים מושלמים
יש הורים שמוכנים ללמוד. הילדים שלנו לא צריכים הורים מושלמים, הם צריכים הורים שלא מוותרים.