הוא השתנה. החברים חדשים, הוא חוזר מאוחר, מסתגר בחדר, והציונים צונחים. ואת שואלת את עצמך כל לילה את אותה שאלה: זה סתם גיל ההתבגרות, או שאני מפספסת משהו?
אני כותב את המאמר הזה מהמקום הכי אישי שיש. בגיל 13, חודש לפני הבר מצווה, איבדתי את אמא שלי. אחר כך הגיעו החבורות המפוקפקות, העישון, האלכוהול, החומרים. העיפו אותי מבית הספר, ואפילו כשעברתי לפנימייה, כל סוף שבוע חזרתי לאותה חבורה. במילים של היום, הייתי נער בסיכון.
אז אני יודע שהשאלה הזאת לא תיאורטית. וגם יודע שהתשובה לא תמיד פשוטה.
מה נורמלי בגיל ההתבגרות
הרבה דברים שמפחידים הורים הם בעצם חלק תקין מהגיל:
- מצבי רוח שמשתנים מהר.
- צורך בפרטיות ובזמן לבד בחדר.
- החברים הופכים לחשובים יותר מהמשפחה.
- ויכוחים, התנגדות לכללים, ניסיון לבדוק גבולות.
- שינויים בסגנון הלבוש, במוזיקה ובתחומי העניין.
כל אלה יכולים להיות מתישים, אבל לבד הם לא סימן לסיכון.
שלוש שאלות שעוזרות להבדיל
כמה זה שונה ממה שהוא היה?
שינוי הדרגתי הוא חלק מההתבגרות. שינוי חד ופתאומי, כמו ילד חברותי שמתנתק מכל החברים, או תלמיד טוב שמפסיק להגיע לבית הספר, דורש תשומת לב.
כמה זמן זה נמשך?
יום רע או שבוע קשה זה חלק מהחיים. כשמצב רוח ירוד, הסתגרות או חוסר עניין נמשכים שבועות, זה כבר משהו אחר. כך, למשל, המכון הלאומי האמריקאי לבריאות הנפש מתאר דיכאון כתסמינים שנמשכים רוב היום, כמעט כל יום, לפחות שבועיים.
בכמה תחומים זה מופיע?
קושי בתחום אחד, למשל ויכוחים איתך, נפוץ מאוד. כשהקושי מופיע בבת אחת בבית, בבית הספר, עם החברים ובשינה, זו כבר תמונה שצריך לבדוק.
הסימנים שלא כדאי להתעלם מהם
- ניתוק מהחברים הקבועים ומעבר פתאומי לחבורה חדשה שאת לא מכירה, לפעמים מבוגרת ממנו.
- ירידה חדה בלימודים, היעדרויות, או הודעות מבית הספר על התנהגות שלא הכרת.
- סימנים לשימוש בחומרים או באלכוהול: ריחות, עיניים אדומות, שינויים חדים בהתנהגות, כסף או חפצים שנעלמים מהבית.
- סודיות קיצונית, במיוחד סביב הטלפון, קשרים ברשת או מקומות שהוא נמצא בהם.
- שינוי משמעותי בשינה או באכילה.
- ויתור על דברים שהוא אהב, בלי שמשהו אחר בא במקומם.
- פגיעה עצמית, כמו חתכים או סימנים שהוא מסתיר עם שרוולים ארוכים גם בקיץ.
- דיבור על חוסר טעם, על מוות או על היותו נטל, או חלוקת חפצים אישיים שהיו חשובים לו.
שני הסימנים האחרונים לא מחכים
אם את רואה סימנים לפגיעה עצמית או שומעת דיבור על מוות ועל חוסר טעם, אל תחכי לראות אם זה יעבור. ער"ן זמינים בכל שעה בטלפון 1201. בסה"ר אפשר לכתוב בצ'אט אנונימי באתר sahar.org.il. ובמצב של סכנה מיידית מתקשרים למד"א 101 או למשטרה 100.
זהירות עם התווית
וכאן משהו שאני מרגיש שחשוב להגיד, דווקא כי הייתי שם. "נער בסיכון" זה תיאור של מצב, לא של מי שהילד הוא.
כשהייתי בתקופה הכי קשה שלי, כמעט כל המבוגרים סביבי כבר החליטו מי אני. וכשכולם רואים בך בעיה, קל מאוד להתחיל להתנהג כמו בעיה. בסדנה אנחנו קוראים לזה "אפקט המראה": ילד הופך, פעמים רבות, למה שהוא מרגיש שחושבים עליו.
אז כשאת מזהה סימנים, נסי לזכור שמאחורי ההתנהגות יש ילד שמשהו קורה לו. לא ילד שהוא בעיה.
מה עושים כשמזהים סימנים
לנשום לפני שמגיבים
הפחד הוא טבעי, אבל תגובה מתוך בהלה, צעקות, חקירות, איומים, בדרך כלל מרחיקה אותו עוד יותר. קודם תרגיעי את עצמך, ורק אז תדברי איתו.
לדבר מתוך דאגה, לא מתוך האשמה
תתארי מה את רואה, בלי פרשנות ובלי שיפוט.
לא לוותר על הקשר, גם כשהוא דוחה אותך
אצלי, את השינוי התחיל אבא שלי. לא עם עונשים ולא עם עוד הטפה, אלא כשהוא הפסיק להילחם בחומות שבניתי והתחיל לחפש את הילד שמאחוריהן. גם כשנראה שהוא לא רוצה אותך קרוב, הנוכחות שלך חשובה יותר ממה שהוא יודע להגיד.
לא להישאר עם זה לבד
מצב כזה לא אמור להיות מוטל רק על הכתפיים שלך. דברי איתנו. אנחנו מכירים את העולם הזה גם מבפנים, ונעזור לך להבין מה קורה עם הילד, מה את יכולה לעשות כבר עכשיו, ואם צריך, נכוון אותך בדיוק למי לפנות.
אם הילד נפגע ברשת, למשל מאיומים, סחיטה או פנייה של זר, אפשר לפנות למוקד הלאומי להגנה על ילדים ברשת בטלפון 105.
שאלות נפוצות
איך יודעים אם הילד הוא נער בסיכון?
שלוש שאלות עוזרות להבדיל: כמה השינוי חד לעומת מה שהיה, כמה זמן הוא נמשך, ובכמה תחומי חיים הוא מופיע. שינוי חד, מתמשך ורחב, יחד עם סימנים כמו ניתוק מחברים, שימוש בחומרים או פגיעה עצמית, מצריך בדיקה.
מה ההבדל בין גיל ההתבגרות לבין נער בסיכון?
מצבי רוח, צורך בפרטיות, ויכוחים והתקרבות לחברים הם חלק רגיל מהגיל. נער בסיכון מאופיין בשינויים חדים ומתמשכים שפוגעים בתפקוד שלו ובבטיחות שלו, כמו נשירה מלימודים, חומרים, קשרים מסוכנים או פגיעה עצמית.
למי פונים כשחוששים שהילד בסיכון?
אפשר לפנות אלינו ונעזור לך להבין את התמונה ולכוון אותך. במצבים של חשש לפגיעה עצמית, ער"ן זמינים בכל שעה בטלפון 1201, ובמצב חירום מתקשרים למד"א 101 או למשטרה 100.
מקורות
- National Institute of Mental Health (NIMH). Depression.
- National Institute of Mental Health (NIMH). Warning Signs of Suicide.
- כל זכות: סה"ר, סיוע והקשבה ברשת.
המאמר עזר לך?