אמרת עד 11. הוא הגיע באחת. ניסית לדבר, הוא צחק. ניסית להעניש, הוא אמר "לא אכפת לי". ועכשיו את מתלבטת בין להחמיר עוד יותר לבין פשוט לוותר, כי אין לך כבר כוח לעוד מלחמה.
הרבה אמהות מרגישות שהן צריכות לבחור: או קשר טוב עם הילד, או גבולות. או שהוא אוהב אותי, או שהוא מקשיב לי. אבל זו בחירה שלא קיימת. המחקר, וגם הניסיון שלנו, מראים שהגבולות שהכי מחזיקים הם דווקא אלה שבאים מתוך קשר.
מה המחקר אומר על גבולות
כבר בשנות השישים, הפסיכולוגית דיאנה באומרינד תיארה כמה סגנונות הורות עיקריים. בפשטות, אפשר לחשוב עליהם לפי שתי שאלות: כמה חום יש בקשר, וכמה דרישות וגבולות ברורים יש בו.
- הורות סמכותנית: הרבה כללים, מעט חום. "כי אני אמרתי."
- הורות מתירנית: הרבה חום, מעט גבולות. "העיקר שיהיה לו טוב."
- הורות סמכותית: גם חום, וגם גבולות ברורים. מקשיבים, מסבירים, ועומדים מאחורי מה שנקבע.
מחקרים רבים מאז, ביניהם מחקר גדול של לורנס סטיינברג ועמיתיו על אלפי בני נוער בארצות הברית, קשרו את הסגנון השלישי, שמשלב חום וגבולות, לתוצאות טובות יותר בלימודים ובהסתגלות של מתבגרים.
ויש עוד ממצא שכדאי להכיר. החוקרים קר וסטאטין מצאו שרוב מה שהורים יודעים על חיי המתבגרים שלהם מגיע ממה שהילד בוחר לספר, ולא מפיקוח ומבדיקות. כלומר, גבולות בלי קשר יכולים לייצר ילד שמציית מול העיניים, ומסתיר מאחורי הגב.
להבין לא אומר לוותר
זה אחד המשפטים שאנחנו חוזרים עליהם הכי הרבה בסדנה. אפשר לראות שקשה לו, להבין למה הוא מתנגד, ועדיין להציב גבול ברור.
הרבה הורים מפחדים שאם יגלו הבנה, הילד "ינצל את זה". אבל בפועל, ילד שמרגיש שמבינים אותו, מקבל גבול הרבה יותר בקלות מילד שמרגיש שנלחמים בו.
מה מנהל את הגבול
מה קורה לך ברגע שהוא חוצה גבול? הרבה פעמים התגובה החריפה לא באה מהמעשה עצמו, אלא מהפחד שמתחתיו: "מה יהיה איתו", "אני מאבדת שליטה", "אני אמא כושלת". בסדנה אנחנו קוראים לזה "הפחד שמתחת לפחד". כשהפחד הזה מנהל את הגבול, הגבול יוצא גדול מדי, חריף מדי, ובדרך כלל לא מחזיק.
7 עקרונות לגבול שמחזיק
מעט כללים, אבל חשובים
מתבגר שיש לו עשרים כללים, ילמד להתעלם מכולם. תבחרי את מה שבאמת חשוב: בטיחות, כבוד בסיסי, שעות חזרה. על השאר אפשר לוותר או להתגמש.
להפריד בין מה שלא נתון למשא ומתן לבין מה שכן
בטיחות לא פתוחה לדיון. סדר בחדר, סגנון לבוש או שעת שינה בסוף שבוע, אולי כן. כשהוא מרגיש שיש תחומים שבהם יש לו קול, הוא מוכן יותר לקבל את התחומים שבהם אין.
לקבוע מראש, לא באמצע הריב
גבול שנקבע בזמן רגוע, יחד עם התוצאה אם לא עומדים בו, מרגיש הוגן. גבול שמומצא באמצע כעס מרגיש כמו נקמה.
תוצאה קשורה ופרופורציונלית
אם חזר מאוחר, התוצאה קשורה ליציאות. לא לטלפון, לא לכסף ולא לחוג. תוצאה שקשורה למעשה מלמדת. תוצאה שרירותית רק מכעיסה.
לא לאיים במה שלא תעשי
כל איום שלא מתממש מלמד אותו שהמילים שלך לא שוות הרבה. עדיף תוצאה קטנה שקורה באמת, מתוצאה ענקית שכולם יודעים שלא תקרה.
לעמוד בגבול ברוגע
גבול לא צריך צעקות כדי להיות רציני. להפך, כשהוא נאמר בשקט ובביטחון, הוא נשמע הרבה יותר סופי. וכשההורים מסכימים ביניהם על הגבול, הוא מחזיק עוד יותר.
להרחיב חופש כשיש אמון
מתבגר צריך לדעת שהגבולות לא נצחיים. כשהוא עומד בהם, הם גדלים: עוד שעה בחוץ, עוד אחריות, עוד עצמאות. ככה הגבול הופך מכלא לדרך להרוויח אמון.
מה מחזיק גבול לאורך זמן
גבול טוב לא נמדד בכמה הוא חמור, אלא בכמה הוא מחזיק לאורך זמן בלי לשבור את הקשר. ומה שמחזיק אותו הוא לא העונש, אלא העקביות שלך, והקשר שבזכותו בכלל אכפת לו מה את חושבת.
כשהגבולות כבר לא מחזיקים
אם הגעתם למצב שבו אף גבול לא מחזיק, הבית הפך לזירת מאבקים, או שאת מרגישה שאיבדת לגמרי את הסמכות, את לא צריכה להתמודד עם זה לבד. דברי איתנו, ונבנה יחד דרך להחזיר את הגבולות בלי לאבד את הקשר.
שאלות נפוצות
איך מציבים גבולות למתבגר שלא מקשיב?
מתחילים מכמה כללים חשובים בלבד, קובעים אותם מראש בזמן רגוע, ומצמידים אליהם תוצאה קשורה ופרופורציונלית. הכי חשוב הוא לעמוד בהם בעקביות וברוגע, ולא לאיים במה שלא יקרה.
האם גבולות פוגעים בקשר עם המתבגר?
לא כשהם באים יחד עם חום והקשבה. מחקרים קשרו דווקא את השילוב של חום וגבולות ברורים לתוצאות הטובות ביותר אצל מתבגרים. מה שפוגע בקשר הוא גבולות שרירותיים, צעקות ואיומים.
מה עושים כשהמתבגר עובר על הגבול?
מפעילים את התוצאה שנקבעה מראש, ברוגע ובלי הרצאה. אחר כך, כשכולם רגועים, מדברים על מה קרה ואיך עושים את זה אחרת בפעם הבאה.
מקורות
- Baumrind, D. (1966). Effects of authoritative parental control on child behavior. Child Development, 37(4), 887–907.
- Steinberg, L., Lamborn, S. D., Dornbusch, S. M., & Darling, N. (1992). Impact of parenting practices on adolescent achievement: Authoritative parenting, school involvement, and encouragement to succeed. Child Development, 63(5), 1266–1281.
- Kerr, M., & Stattin, H. (2000). What parents know, how they know it, and several forms of adolescent adjustment. Developmental Psychology, 36(3), 366–380.
המאמר עזר לך?