את מתחילה להסביר לו משהו חשוב, באמת חשוב. ואחרי שלושה משפטים את רואה את זה: העיניים מתגלגלות, המבט בורח לטלפון, ו"כן, כן, הבנתי" עוד לפני שסיימת.
זה מתסכל, כי את לא אומרת שטויות. את רוצה בשבילו את הטוב ביותר. אבל אצל מתבגרים, הדרך שבה אומרים משהו חשובה לפעמים יותר ממה שאומרים. ויש לזה אפילו הסבר מתוך המוח.
מה קורה במוח שלו כשאת מבקרת אותו
במחקר שפורסם בכתב העת Social Cognitive and Affective Neuroscience, חוקרים מאוניברסיטת פיטסבורג ועמיתיהם השמיעו לקבוצה של ילדים ומתבגרים בריאים, בגילאי 9 עד 17, הקלטות של האמהות שלהם, בזמן שהמוח שלהם נסרק. בחלק מההקלטות האמהות שיבחו אותם, ובחלק ביקרו אותם על משהו שמפריע להן.
כשהם שמעו ביקורת, עלתה הפעילות באזורים במוח שקשורים לרגש. ובמקביל ירדה הפעילות באזורים שקשורים לשליטה עצמית ולהבנה של מה שהאדם השני חושב ומרגיש.
החוקרים עצמם זהירים במסקנות, וזה מחקר אחד בלבד. אבל התמונה מוכרת לכל אמא: ברגע של ביקורת, הוא מרגיש הרבה, ומבין את נקודת המבט שלך פחות. כלומר, ברגע שאת הכי רוצה שהוא יקשיב, המוח שלו פחות פנוי לזה.
המפה שלך והמפה שלו
בסדנה אנחנו מלמדים עיקרון מעולם ההשפעה: "המפה אינה השטח". לכל אחד מאיתנו יש מפה פנימית של העולם, ואנחנו מגיבים למפה, לא למציאות עצמה.
במפה שלך, "תלמד למבחן" זה משפט של דאגה ואהבה. במפה שלו, אחרי שהוא שמע אותו מאה פעם, זה אולי "היא לא סומכת עליי" או "אני מאכזב אותה שוב". אותן מילים, שתי משמעויות שונות לגמרי.
אביתר מתאר את זה מהתקופה שלו כנער: "כל מבוגר שניסה לדבר איתי הגיע עם הטפה מוכנה, ואני כבר ידעתי לסגור את האוזניים לפני שהוא סיים את המשפט הראשון". ומה שהתחיל לשנות אותו, לדבריו, היה "הרגע שמישהו הקשיב באמת, ושאל את השאלה הנכונה בזמן הנכון".
לפני שמחליטים שהוא "לא מקשיב"
שווה לבדוק מה הוא באמת שומע כשאת מדברת. הרבה פעמים הבעיה היא לא שהוא לא מקשיב, אלא שהוא כבר יודע מה תגידי, ומה זה אומר עליו. ושם אפשר לשנות משהו, כי את המילים שלך את בוחרת.
7 דרכים לדבר כך שיקשיב
משפט אחד, לא נאום
אחרי המשפט השני, הרבה מתבגרים כבר לא שם. תגידי את העיקר במשפט אחד ברור, ותעצרי. אם הוא רוצה עוד, הוא ישאל.
לבחור את הרגע
לא כשהוא רק נכנס הביתה, לא מול החברים, ולא כשאת בעצמך רותחת. שיחה חשובה בזמן לא נכון נגמרת לפני שהיא התחילה.
לתאר מה את רואה, לא מי הוא
"אתה מבולגן" הוא שיפוט על מי שהוא, והוא יתגונן. "יש בגדים על הרצפה בסלון" הוא תיאור של מצב, ואפשר לעשות איתו משהו.
לדבר על עצמך, לא עליו
"אני דואגת כשאתה לא עונה בטלפון בלילה" נשמע אחרת לגמרי מ"אתה חסר אחריות". הראשון מזמין אותו להבין אותך. השני מזמין אותו להתגונן.
לשאול לדעתו
"מה אתה חושב שיעזור?" מתבגרים מקשיבים הרבה יותר לפתרון שהם היו שותפים לו. וחוץ מזה, לפעמים יש להם רעיונות טובים יותר משלנו.
להקשיב לפני שמייעצים
כשהוא מספר על בעיה, הדחף הוא לפתור מיד. אבל הרבה פעמים הוא בכלל לא מבקש פתרון, אלא רוצה שישמעו אותו. "נשמע ממש מעצבן. מה עשית?" פותח הרבה יותר מ"אז למה לא אמרת לו ש...".
לפעמים, בכתב
יש מתבגרים שמתקשים לשמוע דברים פנים מול פנים, אבל יקראו הודעה קצרה וחמה עד הסוף. הודעה כמו "רציתי להגיד לך שאני גאה בך על איך שהתמודדת השבוע" יכולה להגיע למקום ששיחה לא מגיעה אליו.
מה כן בשליטה שלך
אי אפשר לגרום לאף אחד להקשיב. אפשר רק לדבר בדרך שקל יותר לשמוע. וזה טוב, כי זה אומר שהשינוי לא תלוי בו. הוא מתחיל במילים שאת בוחרת, כבר בשיחה הבאה.
כשהשיחות תמיד נגמרות בריב
אם כל ניסיון לדבר הופך לוויכוח, ואת מרגישה ששניכם "רוקדים" כבר על אוטומט את אותו ריקוד, זה מה שאנחנו עובדים עליו עם אמהות: לזהות את הדפוס, להבין מה מפעיל כל אחד מכם, ולשבור אותו. דברי איתנו.
שאלות נפוצות
למה המתבגר שלי לא מקשיב לי?
הרבה פעמים זה לא שהוא לא מקשיב, אלא שהוא כבר יודע מה תגידי ומה זה אומר עליו. מחקר מוח מצא שכשמתבגרים שומעים ביקורת מאמא, עולה הפעילות הרגשית ויורדת הפעילות באזורים של שליטה עצמית והבנת האחר. שיחה קצרה, בזמן נכון ובלי שיפוט, נכנסת הרבה יותר.
איך לדבר עם מתבגר בלי שזה ייגמר בריב?
לבחור זמן רגוע, לדבר על מה שאת מרגישה ולא על מי שהוא, לתאר את המצב במקום לשפוט, ולהקשיב לפני שמייעצים. וכשזה בכל זאת מתלקח, לעצור ולחזור לשיחה אחרי שכולם נרגעים.
האם לשלוח למתבגר הודעה במקום לדבר איתו?
לפעמים כן. יש מתבגרים שקל להם יותר לקרוא מילים חמות מאשר לשמוע אותן פנים מול פנים. הודעה לא מחליפה שיחות, אבל היא יכולה לפתוח פתח, במיוחד אחרי תקופה של מתח.
מקורות
- Lee, K. H., Siegle, G. J., Dahl, R. E., Hooley, J. M., & Silk, J. S. (2014). Neural responses to maternal criticism in healthy youth. Social Cognitive and Affective Neuroscience, 10(7), 902–912.
המאמר עזר לך?