הוא חוזר מבית הספר שקט מדי. אף אחד לא מתקשר, אף אחד לא מזמין. בקבוצת הכיתה כולם כותבים, והוא לא. וכשאת שואלת, הוא אומר "הכל בסדר", ומחליף נושא.
חרם ובריונות הם מהדברים הכי כואבים שילד יכול לעבור. וגם מהדברים שהכי קשה להורים לגלות, כי הרבה ילדים פשוט לא מספרים. מבושה, מפחד שיהיה גרוע יותר אם ההורים יתערבו, או כי הם בטוחים שזו אשמתם.
סימנים שהילד נפגע
לפי האתר הרשמי של ממשלת ארצות הברית למניעת בריונות, StopBullying.gov, אלה חלק מהסימנים שכדאי לשים לב אליהם:
- חפצים שנעלמים או חוזרים הרוסים, ופציעות שאין להן הסבר.
- כאבי בטן וכאבי ראש תכופים, או "מחלות" בבקרים.
- שינויים בהרגלי אכילה ושינה, כולל סיוטים.
- ירידה בציונים, אובדן עניין בלימודים, או סירוב ללכת לבית הספר.
- אובדן פתאומי של חברים, או הימנעות ממצבים חברתיים.
- תחושה שהוא חסר ערך, ירידה בביטחון העצמי.
- התנהגויות של פגיעה עצמית, או דיבור על בריחה מהבית.
סימן אחד לבד הוא לא בהכרח הוכחה. אבל כשכמה מהם מופיעים יחד, שווה לבדוק.
למה ילדים לא מספרים
הרבה הורים נפגעים מזה שהילד לא סיפר להם. אבל כדאי להבין מה עובר עליו:
- בושה. להיות "זה שלא רוצים" מרגיש כמו כישלון אישי.
- פחד מהתגובה שלך. שתתקשרי להורים, שתגיעי לבית הספר, ושזה יהפוך את המצב לגרוע יותר.
- פחד לאבד את הטלפון. אם הפגיעה ברשת, הוא חושש שהפתרון שלך יהיה לקחת לו את המכשיר.
- להגן עלייך. הוא רואה שיש לך מספיק על הראש.
מה קורה כשהוא כן מספר
מה קורה בדרך כלל כשהוא מספר לך על בעיה? האם הוא מקבל הקשבה, או רשימת פתרונות, ביקורת ו"למה לא אמרת לו ש..."? ילדים שמרגישים שלספר זה בטוח, מספרים מוקדם יותר. ובחרם, כל יום מוקדם יותר חשוב.
מה עושים כשמגלים
להקשיב ולהאמין לו
זה הרגע הכי חשוב. לא לשאול "מה עשית שהם מתנהגים ככה?", לא לבטל ולא להתפרץ מולו. הוא צריך לדעת שהוא לא לבד ושזו לא אשמתו.
לא לפעול מאחורי הגב שלו
הדחף להתקשר מיד להורים של הילד הפוגע מובן, אבל לעיתים קרובות הוא מחמיר את המצב. תתכנני את הצעדים יחד איתו, ותספרי לו מה את עומדת לעשות.
לערב את בית הספר
מחנכת, יועצת, מנהלת. לבית הספר יש אחריות לטפל בחרם ובבריונות, וכלים שאין לך מהבית. תתעדי מה קרה ומתי, ותבקשי תוכנית פעולה ומעקב.
לבנות שייכות מחוץ לכיתה
חוג, קבוצת ספורט, תנועת נוער, חברים מהשכונה. מקום אחד שבו הוא רצוי יכול לשנות את התחושה שלו כלפי עצמו, גם כשבכיתה עוד קשה.
לחזק את מה שנפגע
חרם פוגע בדבר הכי בסיסי: התחושה שאני שווה משהו. תני לו מקום להצליח, להרגיש מוערך, ותזכירי לו את מה שאת רואה בו, באמת ובלי הגזמה.
כשהפגיעה עוברת לרשת
הרבה מהחרמות היום קורים גם בקבוצות וואטסאפ, ברשתות החברתיות ובמשחקים. כמה דברים חשובים:
- לתעד. צילומי מסך של ההודעות, עם תאריך ושעה.
- לא להגיב לפוגעים ולא להיכנס לוויכוח ברשת.
- לחסום ולדווח בפלטפורמה עצמה.
- לא לקחת לו את הטלפון כעונש. הוא לא עשה שום דבר רע, והוא צריך לדעת שלספר לך לא עולה לו בטלפון.
אפשר לפנות למוקד הלאומי להגנה על ילדים ברשת בטלפון 105, שמטפל בפגיעות ברשת כמו שיימינג, הפצת תמונות ואיומים.
כשצריך עוד תמיכה
אם הילד נראה מדוכדך לאורך זמן, מסתגר, לא רוצה ללכת לבית הספר, או שאת מרגישה שאת לא יודעת איך לעזור לו להתאושש, דברי איתנו. נעזור לך לחזק אותו מהבית, ונכוון אותך אם צריך עוד גורם.
אם הוא מדבר על פגיעה עצמית או על חוסר טעם, אל תחכי: ער"ן זמינים בכל שעה בטלפון 1201, ובמצב חירום מד"א 101.
שאלות נפוצות
איך יודעים שהילד בחרם?
סימנים נפוצים הם אובדן פתאומי של חברים, הימנעות ממצבים חברתיים, סירוב ללכת לבית הספר, כאבי בטן וראש בבקרים, שינויים בשינה ובאכילה, וירידה בביטחון העצמי. כשכמה סימנים מופיעים יחד, כדאי לבדוק.
מה עושים כשהילד בחרם?
מקשיבים ומאמינים לו, לא פועלים מאחורי הגב שלו, מערבים את בית הספר ומתעדים מה קרה, ובונים לו מקומות שייכות מחוץ לכיתה. אם הפגיעה ברשת, מתעדים, חוסמים ומדווחים, ואפשר לפנות למוקד 105.
האם להתקשר להורים של הילד שפוגע?
לעיתים קרובות זה מחמיר את המצב, במיוחד כשזה נעשה בכעס ובלי תיאום עם הילד. עדיף לפנות קודם לבית הספר, שיש לו אחריות וכלים לטפל בזה, ולתכנן את הצעדים יחד עם הילד.
מקורות
- StopBullying.gov. Warning Signs for Bullying.
- המטה הלאומי להגנה על ילדים ברשת, מוקד 105 (משרד לביטחון לאומי ומשטרת ישראל).
המאמר עזר לך?